פרסום סמוי

הפרסום הסמוי מוגדר בספרות כ"החדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים המערכתיים". את תהליך החדרתו של המותג לתוכן היצירתי מניעים המפיק או המפרסם. השימוש בפרסום סמוי אינו חדש. ראשיתו בשנות הארבעים של המאה העשרים בתעשיית הקולנוע. לקראת סוף המאה הקודמת חל גידול ניכר ומשמעותי בשימוש בפרסום הסמוי בטלוויזיה, ובעשור האחרון של המאה הנוכחית, מפרסמים רואים בפרסום הסמוי רכיב שיווקי מרכזי במודל העסקי של כלכלת התקשורת. מפרסמים מקצים סכומים גדולים למדי לפרסום הסמוי, וניכר כי גם מפיקים מסתמכים על תקציבים אלו כמקורות מימון להפקותיהם.

פרסום סמוי יכול ללבוש צורות מופשטות ומורכבות שעוסקות בנושא מסוים כמו העברת מסר מסוים, אירוח של אדם שהוא למעשה נציג של גוף מסחרי, שימוש בשפה גרפית המזוהה עם מותג וכו'. התופעה של פרסום סמוי פועלת לטשטש אבחנות קיימות בין "תוכן" לבין "פרסומת"

ממחקרים שנערכו בנושא נמצא כי פרסום סמוי הנמשך זמן רב מחולל זכירה טובה יותר של המותג, בהשוואה לפרסום סמוי הנמשך זמן קצר. חשיפה למותג במהלך תכנית, מעוררת אצל הצופה חיבה ורגשות, אולם היא אינה מספקת לו מידע רב על המותג. נמצא כי פרסום סמוי משפיע על עמדותיו של הצופה באופן חיובי ועל כוונת הקנייה יותר מאשר בפרסומת גלויה מסורתית. זה קורה מאחר והצופה מכוון את עצמו לצפייה בתכנים שאינם שכנועים ומעדיף אותם מתכנים פרסומיים. לכן, במהלך צפייה בפרסומת סמויה בתוכנית שבה בחר הצופה לצפות, הערכתו כלפי המותג עשויה להיות חיובית יותר ביחס לחשיפתו לפרסומת גלויה לאותו מותג במהלך הפסקת הפרסומות. כלומר הצופה אינו מפעיל התנגדו

לדוגמא בקליפ הזה של בריטני ספריס ניתן לראות כי בדקה 02:24 יש קלואז אף על טלפון מסוג "סאמסונג" כלומר זהוי לא פרסומת מובהקת למותג אלא רק אזכור בקליפ.